כדי להיות ספוטר לא צריך הכשרה מיוחדת, לא נדרשת תעודת הסמכה או מבחני קבלה. כל שנדרש הוא האהבה לצפיה בציפורי המתכת, מצלמה, סבלנות ואפשרות סבירה להגיע לנקודות התצפית.
רוב הספוטרים שפגשתי היו כאלה שמצאו זמן לקפוץ לאיזור נתב"ג לפני העבודה, אחרי העבודה, היו גם כאלה שויתרו על יום עבודה כדי להגיע. המשותף לכולם – הם הגיעו עצמאית, ברכב.
באחת הפעמים, כשעוד לא הכרתי חלק גדול מהספוטרים, פגשתי נער צעיר, שהגיע ל-'מקורות', נקודת תצפית שלא ממש נוח להגיע אליה בתחבורה ציבורית, במיוחד ביום שישי, בשעות אחה"צ. בעודי מנסה לראות את המטוס שאמור להגיע, הוא כבר זיהה את סוג המטוס, חברת התעופה וידע לספר עוד פרטים אודות המטוס.
לאחר שיחה קצרה התברר שלנער הזה יש שותף שקט לתחביב – אביו, שמספק את שירות ההסעה ותומך בתחביב של בנו.
מי ולמה?
הנער הוא טוני גולדין, והוא פותח סדרה של כתבות "מבט לספוטר" שתתפרסמנה בבלוג הזה. טוני 'זכה' לפתוח את הסדרה לאחר שהיה הראשון לזהות ציפור בתמונה של איירבוס 330 של חברת תומס קוק שצילמתי, פרסמתי בפייסבוק ומוצגת בצד שמאל.
איך זה התחיל?
טוני מספר שכבר מילדות הוא אהב תעופה: "אני זוכר שכשהייתי בן ארבע, בערך, אבא שלי לקח אותי לטרמינל. סתם, בלי סיבה. מאז התחלתי להתעניין אבל ממש בקטנה.
בגיל 10, כשכבר טסתי כמה פעמים, התחלתי ממש להתעניין בזה. במשך כשנתיים, אבא שלי ואני נסענו לשדה התעופה בערך אחת לחודש, לתוך הטרמינל, ושילמנו על חנייה כל פעם מחדש.
בגיל 13 קיבלתי מצלמה וכבר ידעתי מה אני הולך לעשות איתה! מאז אני בשדה פעם בשבוע למשך שעתיים לפחות!", ואכן, מדי שבוע ניתן לראות את התמונות של טוני בפייסבוק, חלק מהן ניתן לראות בפוסט זה או בחשבון האינסטגרם שלו.
דרך אגב, את התמונות של טוני קל לזהות בזכות הסמל הזה 
שמופיע על התמונות שלו.
הישגים ושאיפות
כל ספוטר מתחיל בצילום כל מה שמופיע מול העדשה, בין אם זו נחיתה, המראה או טיסה מעל בית הספר בגובה רב, עם הזמן מתחילים להתמקד, והספוטרים צוברים "אוצרות" בדמות מטוסים נדירים, ארועים מיוחדים, או סדרות שלמות של חברות תעופה. ברשימת ההישגים של טוני אפשר למצוא את ארבעת מטוסי בראסלס-איירליינס בצביעה המיוחדת (טין-טין, השדים האדומים, טומורולנד ומגריט),
מטוס השרד של נשיא ארה"ב(AirForce 1) מהביקור של דונלד טראמפ,
C17 ומסוק "מארין 1", מאותו ארוע.
כששאלתי אותו על שאיפותיו בתחום – מככבים שם הכלים הכבדים – C5, אנטונוב 225 ולשפר תמונות של "איירפורס 1".
האהבה לתחום היא כה גדולה, עד שבמטס יום העצמאות לא ויתר על יציאה לצלם כשהוא חולה, עם חום…
טוני מצלם עם Canon 750d ועדשה Canon EF 75-300mm f/4-5.6 III, בתחום זה הוא שואף ל-1DX MK2 ולעדשה Canon EF 100-400mm f/4.5-5.6L IS II USM.
מפי הספוטר
בתום הסבב הפורמלי של שאלות ותשובות, ביקשתי מטוני כמה משפטים בסגנון חופשי : "בתור ספוטר, בגיל 13, יש לי הרבה קשיים. ראשית, אין לי שום דרך להגיע לשדה בדרך עצמאית אבל למזלי יש לי אבא ממש נחמד שדואג לזה שאגיע לכל מטוס מיוחד, וגם בלי סיבה מיוחדת. שנית, אני עדיין תלמיד בבית הספר. הימים היחידים שאני יכול לצלם בהם הם שישי לאחר שעות הלימודים, ובחופשים גם שישי בבוקר, בימי שבת ובימי חופשה שבהם אבא שלי לא עובד ואני לא לומד.".
כשנשאל "מה תרצה להיות בעוד עשר שנים?", ענה שהוא חושב על רפואה, אבל גם על רשיון טיס פרטי.
דבר העורך
כפי שצוין בפתיחה, זו כתבה ראשונה בקטגוריה "מבט לספוטר", היעד הוא לפרסם כתבה כזו אחת לחודש, על אחד הספוטרים שאני נפגש איתם בשטח. המטרה של כתבה זו והבאות אחריה, היא לתת נופך אישי על האנשים בקהילה המגוונת והרחבה הזו.
ספוטרים שמעוניינים להשתתף במיזם מוזמנים לפנות ולספר על עצמם בקצרה, מדי חודש אבחר ספוטר שסיפורו יעניין את הקהילה.
שתהיה לכולנו שנת ספוטינג טובה, עם הרבה תמונות בפוקוס, עננות קלה ושמיים כחולים ללא גלי חום.